Mike del Ferro פסנתר (הולנד)
Anders Bergcrantz חצוצרה (שוודיה)
רמי שולר ויברפון
גשפר ברטונצ'ל תופים (סלובניה/ישראל)
אסף חכימי קונטרבס
ג'אז זה קלאסי
רביעיית הג'אז המודרני ( The Modern Jazz Quartet או כפי שאוהבים לקרוא להם (The MJQ שהוקמה על ידי הויברפוניסט מילט ג'קסון הפסנתרן ג'ון לואיס נחשבת לאחד מהסמנים הימניים של ה cool Jazz ותרמה להשגת ההכרה בג'אז כמוזיקה אמנותית שמקומה הראוי הוא באולם הקונצרטים באמצעות קומפוזיציות מורכבות בסגנון קאמרי, עשיר במרקמים דקים ושקופים של גווני צליל , תוך החייאה של צורות מוזיקליות מן המסורת האירופאית ובמיוחד מהברוק (פוגה, טוקטה, סוויטה), מבלי לוותר על התחושה האותנטית של הבלוז.
הפסנתרן ההולנדי מייק דל פרו מביא צליל ייחודי לעולם הג'אז המשלב מוזיקה קלאסית, מוזיקת עולם וג'אז מסורתי בנגינתו. בעל תואר שני מהקונסרבטוריון המלכותי של אמסטרדם וקומפוזיציה ועיבוד אצל המלחין ומעבד הג'אז האגדי בוב ברוקמאייר. ניגן והופיע נגן המפוחית האגדי טוטס טילמנס עמו הופיע מספר שנים, ברנפורד מרסליס, ג'ק דה ג'ונט, רנדי ברקר, אוסקר קסטרו נאוואס, רישאר גאליאנו, ועוד. הוציא 17 אלבומים והופיע עד כה ב 116 מדינות (!!!!)
לקריאה נוספת לחצו כאן
רביעיית הג'אז המודרני ( The Modern Jazz Quartet או כפי שאוהבים לקרוא להם (The MJQ הוקמה בתחילת שנות ה 50 על ידי הויברפוניסט מילט ג'קסון הפסנתרן ג'ון לואיס, הקונטרבסיסט פרסי הית' והמתופף וקני קלארק שהיו כולם נגני בי בופ במקור. הרביעייה נחשבת לאחד מהסמנים הימניים של ה cool Jazz שנוצר כאנטיתזה ל Hard Bop שאופיין בנגינה אגרסיבית עם השפעות בלוזיות (שהוקם גם הוא כאנטיתזה לסגנון הבי בופ שהתרחק מאוד מהבלוז ומהשורשים האפריקאיים של הג'אז.
אחת 'האידיאולוגיות' שהנחתה את אמני ה cool jazz הייתה השגת ההכרה בג'אז כמוזיקה אמנותית שמקומה הראוי הוא אולם הקונצרטים. רביעיית הג'אז המודרני מימשה זאת באמצעות ההרכב הלא שגרתי שלה שכלל, לראשונה בג'אז, שילוב של פסנתר עם ויברפון, במקום כלי נשיפה, ובאמצעות ביצוע של קומפוזיציות מורכבות בסגנון קאמרי, קונטרפונקטי, עשיר במרקמים דקים ושקופים של גווני צליל והביאה לשיאים חדשים את התיאום, הדיוק והביצוע ,תוך החייאה של צורות מוזיקליות מן המסורת האירופאית ובמיוחד מהברוק (פוגה, טוקטה, סוויטה), מבלי לוותר על התחושה האותנטית של הבלוז. הכתיבה הייתה קפדנית מאוד במקומות בהם לא נוגן אילתור, הצליל היה מופנם ולא רגשני. סגנון הרביעייה התאפיין עדיין לעיתים בשינויי מלודיה על סמך האקורדים המקוריים, בדומה ל-בי בופ וההארד בופ, אולם הוא חסר את "החומץ והפלפל" שאפיין אותם.
הגישה הזאת שיקפה התעניינות במתרחש מחוץ לג'אז, תוך שימוש בהרמוניה מתוך הזרם האימפרסיוניסטי הקלאסי,שימוש יצירתי בדינמיקה, בגווני תזמור לא שגרתיים ובהשפעות ממלחינים כגון סטרווינקי, ראוול, ברטוק ודביוסי, ונגינה ריתמית מאופקת ומרומזת, בה הרבו המתופפים להשתמש במברשות במקום במקלות, כדי להפיק מהתופים קצב רגוע עם צלילים רכים יותר. לא בכדי הופיעו חברי ה MJQ בחליפות אלגנטיות ובאולמות קונצרטים לקהל לבן ובכך ויחד עם המוזיקה שיצרו תרמו כה רבות להכרה האמנותית שקיבל הג'אז. בין יצירותיהן הנודעות ניתן למנות את הקטע Django (שהוקדש לנגן הגיטרה הצועני ג'אנגו ריינהרט), Concord (הפסיאודו בארוקי) וביצועיהם לשירים כגון Autumn in New York או Softly, as in a Morning Sunrise