נוסעים להם עשרים וכמה חובבי ג'אז מישראל לפסטיבל הכי יוקרתי והכי נחשב באירופה, לשמוע מופעים של כל גדולי העולם.
את הרבי הנקוק, נטלי קול, אל ג'רו, ויין שורטר ועוד "אריות" ג'אז.
העיר הציורית על סמטאותיה ועברה המרשים מקבלת את פנינו ביום חם ולח וכבר מקבלים את פנינו בכוסית למברוסקו קרירה וכדור "באצ'י" שיכול לטמטם אותך ולעשות אותך מכור מיידית.
מסתדרים במלון, מי שמספיק נותן קפיצה לבריכה ומיד בשעות אחה"צ המוקדמות מופע ראשון: שלישיית הסקסופוניסטית מליסה אלדנה (צ'ילה).
האמנית היא השם החם בשטח הג'אז הצעיר: היא מין שילוב של הארד בופ לירי עם טכניקה מטמטמת שמה לעשות – לעיתים מאפילה על הרעיונות המוסיקליים. היא מזמן חצתה את רף הצלילים שתכנן ממציא הסקסופון אדולף סקס. היא מזמן הוסיפה עוד כמעט אוקטבה מעל "מה שהמשטרה מרשה….". היא מרחפת לה בגבהים ללא קושי, מחליקה על מנענעי הכלי כאילו היא צמר-גפן והכל ללא מאמץ ותוך ריכוז פנימי אדיר. לרגע נדמה ש"היא לא כאן". עפה לה למקום אחר.
הטריו שלה כולל סקסופון טנור, בס ותופים. את ההצגה "גנב" מי אם לא המתופף הוירטואוז מקובה פרנסיסקו מלה. הבחור מנגן כאילו שהוא חלק ממערכת התופים, כל איבר משתתף בנגינה והוא בעל מנעד ענק של סאונד. תמיד "מרגיש" את מליסה הסקסופוניסטית, אף פעם לא מכסה אותה, תמיד תומך ודוחף ושומר על קשר בלתי פוסק – חטיבה מושלמת. אז למה "גונב את ההצגה"? כי הוא כל הזמן שם. לרגע לא מרפה, בונה מתח ומשחרר, לוקח סולו ולאחר מכן זז אחורה. מוסיקאי רגיש – פשוט מושלם.
לנגן בהרכב כזה, ללא כלי הרמוני, יש בו אמירה מסויימת. זה לא קל, אין תמיכה הרמונית ומצד שני יש יותר חופש בנגינה.
והטריו הנפלא הזה כמו צועד כאיש אחד, גמיש, מעודן, מבליט ומפנים בדיוק במידה. והקהל, אוי הקהל האיטלקי. תן לו מוסיקה טובה והוא שלך לכל הלילה. צועק, שורק, שר, בוכה.
לחובבי הג'אז הפחות "מנוסים" הפריע שהיא לא נגנה קטעים "ידועים". הסברתי להם שבפסטיבל כזה לא בדיוק משנה מה מנגנים – חשוב מי מנגן במופע.
המשך סקירת המופעים – בהקדם.
שלישיית מליסה אלדנה (MELISSA ALDANA) – פסטיבל הג'אז של אומבריה
20.7.2014
אולם MORLACCHI, פרוג'יה