ניו- אורלינס

פינת ג'אז חם

ניו אורלינס

כבר שנים רבות שאני מלמד תולדות הג'אז בתיכון לאומנויות בירושלים וזה כולל גם את סגנון הג'אז הקלאסי מה שנקרא דיקסילנד או סגנון ניו אורלינס, שאני מנסה "לשטוף" את אזניהם הצעירות של

ניו אורלינס-  ג'אז חם

ניו אורלינס- ג'אז חם

תלמידי, במוסיקה היפיפיה שנקראת "ג'אז".

כמה נעים וכיף היה לקבל את המידע שהזמרת המצוינת Lillian Boutte תופיע בארץ במסגרת סדרת ג'אז חם.

ליליאן נולדה בניו אורלינס ב-6.8.1949 והיא נחשבת לשגרירה של סגנון ניו אורלינס ברחבי העולם.

יכולותיה כזמרת מרשימות ביותר ובנוסף לדיקסילנד היא גם שרה היטב שירים מתקופת הסווינג, בלוז, גוספל ו- R&Bבסגנון עירה ניו אורלינס. לעיתים היא מבצעת שירים עכשוויים.

 

לקראת הקונצרטים שיערכו השבוע בג'אז חם רציתי לפרוש בפניכם את המאפיינים החשובים של סגנון ניו אורלינס: כלי נגינה –קלרינט, קורנט/חצוצרה, טרומבון, טובה (בתפקיד באס), בנג'ו או פסנתר ככלי הרמוני ולעיתים תופים (ממש מינימלי, אל תצפו לסולואים מדהימים או משהו כזה).

הדיקסילנד נחשב לסגנון הראשון בג'אז והוא נוצר בדרום ארה"ב באזור העיר ניו אורלינס. במוסיקה קיימת תחושת סווינג, אבל זה עדיין לא ה"סווינג" שאנחנו מכירים מתקופה יותר מאוחרת. המוסיקה בוצעה במועדונים קטנים, בתהלוכות (כמו המרדי גרא) בחתונות וגם בלוויות. היו הרכבים שחורים שניגנו בהשראת הבלוז והרכבים לבנים שהושפעו מהמארש האירופאי.

בדרך כלל היה סולו סימולטני והאלתור הספונטני החל רק כאשר מוסיקאי ניו אורלינס נדדו לשיקגו – בעיקר אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1917). לואי ארמסטרונג, חצוצרן וזמר, היה מראשוני המאלתרים בג'אז ועד היום זוכה להערכה רבה על פועלו. המוסיקה של ניו אורלינס (כולל הבלוז) היא שילוב של מסורות מוסיקליות מאירופה (סולמות, הרמוניה) ומאפריקה (מקצבים, שירה בצורת שאלה ותשובה.)

הדיקסילנד היה המוסיקה הפופולארית ביותר החל מתחילת המאה ה-20 ועד אמצע שנות השלושים.

בימינו קיימים עדיין הרכבים שמנגנים את סגנון ניו אורלינס ברחבי העולם וגם בישראל.

הנה דוגמא מצוינת לחוויית המוסיקה של ליליאן